בונג'ור פריז… מה לא נכתב על פריז וכמה סופרלטיבים נאמרו עליה. הביקור הראשון שלי בפריס (אי שם בשנות השבעים של המאה הקודמת), היה מלווה בהתרגשות עצומה, הטביע בי חותם ועשה לי חשק לעוד ועוד.
מאז אני משתדלת להגיע וכל פעם מתרגשת מחדש.
גודלה של פריז הוא בערך כפליים מגודלה של תל אביב. כמות האנשים שבה (כ 2 מיליון) לא השתנתה מסוף המאה ה 19. תשאלו כיצד? כי כמות הבתים לא השתנתה. אין לה תכניות פיתוח עירוניות, תמ"א או "פינוי בינוי".
נפוליאון השלישי ואוסמן עשו "עבודה יסודית" בסוף המאה ה 19. הבניינים הם כפי שהם ולא ישתנו.
מה שנותר הוא להרחיב את התחבורה לפרברים כדי להכיל את גודלה של האוכלוסיה.
יש בה שדרות יפיפיות, רחובות עם שיק. מוזיאונים, חנויות מעוצבות, גנים וקולינריה עם שם עולמי.
הרבה רבדים והרבה שכבות. לא משנה כמה פעמים מגיעים אליה, היא שונה בכל פעם.
בשבילי היא קצת כמו חזרה ל"בית". אני דוברת שוטף את השפה ומתמצאת בה די יפה.
"עיר האורות": אולי השם ניתן לה מאחר ע"ש פנס הרחוב הראשון שהותקן בה. היא בין הערים הראשונות באירופה שהאירה את המרחב הציבורי בלילה.
