בבניין יפיפה עגול, שמעליו כיפה, נמצא אוסף אמנות מודרנית מהשורה הראשונה של אייל ההון הצרפתי, פרנסואה פינו.
למבנה יש היסטוריה אדריכלית מרשימה: הוא שמש כמקום לדגנים וחיטה מהמאה ה-18, הפך להיות בורסה לסחורות במאה ה-19 ובמאה ה 21 מוזיאון אולטרה-מודרני.
השיפוץ האחרון נעשה תחת הנהגתו של פייר-אנטואן גאטייר, האדריכל הראשי של אנדרטאות היסטוריות בפריז.
התכולה של הבניין היפיפה היא פירטי אמנות מודרנית שנאספו במשך כחמישים שנים.
הבניין ממוקם ברובע הראשון של פריז, ליד מוזיאון הלובר (מדרום מערב), מרכז פומפידו (ממזרח), סמוך לרובע Halles שעבר שינוי. אפשר לאמר "מיקום מרכזי" בפריז.
ההיסטוריה של בורס דה קומרס
בשנת 1740 נמכר הוטל דה סויסונס, hôtel de Soissons , הארמון לשעבר של קתרין דה מדיצי, לאחר מות הנסיך והצטברות חובות גדולים. הוא היה חלק מפאלה ברונגניארט le palais Brongniart ועיריית פריז (דאז) קנתה את הקרקע והרסה את המבנים ב-1748.
במאה ה 18, הסחר בחיטה היה עיקרי וחשוב והחלט לבנות בית מסחר לחיטה, קרוב יחסית לנהר.
בשנת 1854 הבניין נהרס בשריפה. בורסת החיטה, שפעילותה המשיכה לרדת, נסגרה בשנת 1873 והבניין הוענק בשנת 1885 ללשכת המסחר, שהפכה אותו לבורסה.
האדריכל אנרי בלונדל, Henri Blondel, הפך את שוק התירס הישן לבורסה לסחורות. הוא שמר על הכיפה והקירות התומכים בה. עם זאת, הוא שינה את כיפת הברזל והזכוכית היצוקה (שנבנתה מחדש גבוה יותר, עם רצפה חדשה וקומת ביניים) ואת החלק התחתון בנה בלבנים.
עמודים קורינתיים ופסלים אלגוריים ניאו-רנסנס קישטו את החזית. בפנים, פרסקו מונומנטלי עטר את הכיפה וגרם המדרגות הלולייניות הכפולות הישן נשמר.
שווקים עתידיים רבים פעלו בבורסה דה Commerce מאז הקמתה: חיטה, שיפון ושיבולת שועל, קמח, שמנים, סוכרים, אלכוהול וגומי.
קריסת מחירי החיטה ב-1929 הובילה לרפורמה של 1935 שיצרה את Compagnie des commissionnaires, שאושרה בחוק ב-1950.
עיריית פריז העבירה את הבעלות על הבניין ללשכת המסחר, תמורת פרנק סמלי, ב-1949.
לאחר מלחמת העולם השנייה, היו עוד שינויים רבים, עד שבשנת 1998 הסחר בסחורות הסתיים. ההתנהלות האלקטרונית המשיכה.
לשכת המסחר והתעשייה של פריז ניהלה את המבנה והציעה אותו לעידוד עסקים, והצעות רבות לתמיכה לעסקים קטנים ובינוניים. בחלל שמתחת לכיפה התקיימו תערוכות באופן קבוע.
הכיפה והתפאורה סווגו כאנדרטה היסטורית מאז 1986.
ב-27 באפריל 2016, פרנסואה פינו ובית העירייה של פריז הודיעו על עזיבת לשכת המסחר את המבנה ואת הצגת חלק מאוספי האמנות העכשווית של איש העסקים.
הבורסה, שהייתה רכוש פרטי, נקנתה ב-2017 תמורת 86 מיליון יורו על ידי עיריית פריז, שהפקידה אז את ניהולה בידי חברת בת של ארטמיס באמצעות חוזה שכירות ל-50 שנה.
הסגנון של הבניין אקלקטי.
מצד אחד יש בו אלמנטים רנסאנסים (המבנה העגול). יש בו את העמודים המקוריים מהאמון של קתרין דה מדיצ'י (העמודים בכניסה למבנה). יש בו פיתוחים על הקיריות, אפשר לטעות שמדובר באר דקו (לא) אולי אר נבו והחלל הפנימי בסגנון מודני מאחר ואין בו עמודים נוספים אלא חלל אחד גדול עם כיפה.
האקלקטיות הזו מסכמת את כל השכבות והרבדים של התקופות בהן שרד ושופץ המבנה.
האמנות של פינו והשיפוץ
בפאן האמנותי, מדובר ביותר מ-10,000 יצירות של קרוב ל-350 אמנים. ציורים, פסלים, סרטונים, צילומים, עבודות סאונד, מיצבים ומיצגים. האמנים שפרנסואה פינו אוסף את יצירותיהם מגיעים מכל המדינות ומייצגים את כל הדורות.
כמו בוונציה בפאלאצו גראסי ובפונטה דלה דוגאנה, שני מבנים היסטוריים שהוסבו למוזיאונים כדי להציג את האוסף שלו, פרנסואה פינו בחר לפתוח לציבור אנדרטה סמלית של מורשת פריז.
המיצגים פתוחים לכל קהלי האמנים, ותיקים וחדשים.
הבניין עצמו שוחזר ושונה ע"י:
1. האדריכל היפני טדאו אנדו Tadao Ando , אמן הבטון, שאחראי על הצגת האוסף בונציה,
2. פייר-אנטואן גאטיאר, Pierre Antoine Gatier אדריכל ראשי של מונומנטים היסטוריים
3. זוג אדריכלים עמיתים Lucie Niney et Thibault Marca
4. קבוצת Setec על החלקים הטכנים.
הפרויקט החל ביוני 2017 והסתיים בפברואר 2020.
כאמור, הבניין נמצא על הריסות ושאריות של מבנים בני כחמש מאות שנים. העמוד המבודד הראשון בפריז, שנבנה במאה ה-15 עבור המלון של קתרין דה מדיצ'י, נשאר יחד עם חלק משרידי בורסת התירס ולאחר מכן בורסת הסחורות שהיו במקום. הכיפה העגולה מהמאה ה-18, מכוסה מ-1812 בכיפת מתכת מרהיבה ומזכוכית.
לדברי האדריכל היפני טדאו אנדו : "…המשימה שלי הייתה להפוך את הבניין הזה למוזיאון לאמנות עכשווית, מבלי להתערב בבניין, המסווג כאנדרטה היסטורית. זו הייתה שאלה של חידוש האנדרטה ההיסטורית: כיבוד זכרה של העיר החרוט בין חומותיה, ובפנים, הצבת מבנה נוסף, בדגם של משתלב נשלף. …התכנית המעגלית הנאמנה לסימטריה העירונית כוללת במרכזה רוטונדה, ובתוך רוטונדה זו מוכנס גליל בטון בקוטר שלושים מטרים ובגובה תשעה מטרים. הסידור המרחבי של המבנה, העשוי מעיגולים קונצנטריים, מעוצב כדי לעורר דיאלוג מתוח ועדין יותר בין החדש לישן".
במבנה יש עשרה חללי תצוגה כולל הסטודיו, המוקדשים לעבודות סאונד, וידאו ועוד יצירות חופשיות, חללי גישור, אודיטוריום המארח כנסים, פגישות, הקרנות, קונצרטים ואירועים.
בראש אוסף Pinault מאז ספטמבר 2021, עומדת אמה לאבין שמארגנת כעת את התוכנית האמנותית של המקום.
המוזיאון פועל בתיאום עם אלו של אוסף Pinault הממוקם בוונציה ומציג תערוכות ואירועים אמנותיים לאורך כל השנה.
עוד קצת נתונים:
7,700 מ"ר, מתוך 13,000 מ"ר יהיו נגישים לציבור, עבור חללי התצוגה, האודיטוריום (288 מקומות ישיבה) והמסעדה בקומה העליונה.
גליל הבטון של טדאו אנדו שנבנה ברוטונדה ההיסטורית הוא בקוטר 29 מטר בגובה של 9 מ'
קוטר של 38 מ', זה פני השטח של הרוטונדה שבעצמה מתנשאת ל-35 מ' מתחת לגג הזכוכית.
1,400 מ"ר של קנבס רכוב שוחזרו לכיפה.
בקומה העליונה יש מסעדה עם נוף לעיר.
נהניתי מאוד מהמבנה, מהשיפוץ שנעשה בו. אני מודה שפרטי האמנות פחות דיברו אליי. המסעדה חביבה והנוף הפנורמי מהקומה העליונה מרשים.
פתוח מדי יום בין השעות 11:00-19:00 ובימי שישי עד 21:00
כתובת: 2Rue de Viarmes, 75001 Paris
מדד יפעת:
שווה!בעקבות פרסומים שלי ברשתות החברתית קיבלתי מבול של תגובות ושאלות לאן הטיול הפעם… הקמתי בלוג טיולים מומלץ לטיולי שישי ושנ"ץ! שם אני מספרת על אוסף טיולים לימי שישי באיזור המרכז ועד שעה וחצי נסיעה. למעבר אליו >>>
