חבלארץ זגורי (כך הוא מכונה בפי המקומיים), הוא אחת מ-18 רשויות מוניציפליות במחוז איפירוס (Epirus), בצפון מערב יוון קרוב לאלבניה. הוא משתרע על פני כ 1000 קמ"ר ומכיל 46 כפרים קטנים בהרי פינדוס (Pindus) עם 2,600 תושבים בלבד! (בשיאו הכיל כ 26,000 תושבים).
מספר התושבים הולך ופוחת בעיקר בגלל קשיי פרנסה. הצעירים עוברים לערים הגדולות כדי ללמוד ולהתפרנס.
פירוש השם "זגוריה" הוא "מעבר להרים" ומאחורי כל רכס הרים הנוף קצת משתנה ויש עולם ומלואו.
הכבישים בהרים סלולים היטב, מתוחזקים טוב. עם זאת מפותלים.
כדי למצות את היום ולראות כמה שיותר, נעזרנו במדריך מקומי, אלכסיי. הוא הציע לנו סקאנקופיתה (מאפה תרד וגבינות) טעים מאוד וקנה את ליבנו.
במשך יום שלם נסענו איתו לחוות את חבל הארץ שהזמן עצר בו מלכת.
זגורי מחולקת לשלושה מחוזות עיקריים:
1. מערבי: מיושב בעיקר ע"י דייגים וחקלאים. הבתים עשויים מאבן מקומית בשם חלווה וגם צפחה. בתים לא גדולים, כשלכל אחד יש חלקת אדמה לגידולים מקומיים, לצרכים המשפחתיים.
2. מרכזי: היישוב בו התפתח מאוחר יותר. התושבים היו בעיקר סוחרים והיה להם יותר כסף. הבתים גדולים יותר, מרווחים. בנויים מאותן אבנים.
3. מזרחי: טבע פראי. בעיקר טיולי ספארי.
זגורי מזכירה ארץ בראשית עם המון קסם. מה יש בה:
כפרים אותנטים:
כאמור, 46 כפרים. כולם בעלי ותק ונשארו "כמו פעם". הבתים בנויים כאמור מצפחה ואבן מקומית בשם חלווה. האבן מונחת זו על גבי זו וכך עומד הבית. הבתים לרב בני שתי קומות, גינה קדמית, דלת כניסה יפה ומזמינה וחלקת אדמה לגידולים שיספקו את המשפחה.
בכל כפר יש מרכז, בו נמצאת הכנסיה. לידה עץ דולב עם ענפים גדולים שמסביבו מתכנסים בני הכפר, בעיקר לחגיגות וארועים.
הבתים בכפרים בחלק המערבי קטנים יותר מאלו של החלק המרכזי מאחר ואופי האנשים היה שונה. האנשים מאירי פנים. בכל מקום בו הדלת פתוחה אפשר להיכנס. יש הרבה אירוחים ביתיים, כולל לינה ואוכל טעים.
בכפרים מרכזיים, חלק מהבתים הוסבו לבתי מלון או בתי הארחה. מי שרוצה לחוות את האווירה, כדאי לו ללון במקום עצמו. למשל בכפר Aristi שהוא מרכזי יחסית.
כפרים יפים במיוחד הם Vikos, Vista, Oxya
נופים וטבע:
טבע פראי, עם הרבה נחלים, עצים, חיות וגם דובים. המפורסם והידוע ביותר הוא קניון ויקוס. קניון עמוק וצר. בעומק כמו הגרנד קניון אבל הוא צר בהרבה. בשנת 1997 הוא נכנס לספר השיאים של גינס בזכות המידות שלו.
יש הרבה מסלולי הליכה רגליים, בכל דרגות הקושי. הוא הוכרז כפארק לאומי שמור ע"י אונסקו.
גשרים:
108 גשרים פעילים כיום וניתן לעבור דרכם. (בעבר היו יותר). מרביתם גשרי גבנון מקושתים כפי שהיה מקובל באימפריה העות'מאנית. הגשרים נבנו והכומר היה מברך את הגשר.
בגלל הרוחות החזקות היו תולים פעמון מתחת לגשר. אם הוא היה מצלצל, אנשים היו יודעים שמסוכן לעבור.
שמות הגשרים הם או על שם המתכנן או על שם המקומות אותם הוא מחבר.
שני גשרים מיוחדים (מני רבים)
1. גשר קוקורי, KOKORI BRIDGE, הוא הגשר הכי עמוק: 16 מטרים גובה מפתח 26 מטרים.
2. גשר פלקידה, PLAKIDA BRIDGE נחשב לגשר הכי יפה עם שלושת הקשתות שלו.
ההבדלים העיקריים בין בתי אמידים לפשוטים יותר:
• גודל כל קומה. 50 מ"ר לעומת 150 מ"ר
• מיקום החיות – אם יש מקום לשכן אותם בגינה , הבית אמיד יותר.
• ארבעה חדרי שינה לעומת שני חדרי שינה
• אמבטיה בתוך הבית
• חימום הבית בדליי מתכת לעומת חימום באח מובנה בקיר עם עצים.
מבנה החברה בעבר היה פטריאכלי. הגברים עוסקים בעבודות מרעה וחקלאות. הנשים מטפלות בילדים, בבית, בבישול, כביסה ועבודות קלות. הן תלויות כלכלית בגברים.
עיצוב פנים "פטריאכלי" יתבטא לרב ב:
1. שולחן אוכל עם היררכיה, כלומר מלבני לרב בו יש ראש שולחן.
2. החדרים יכולים להיות שווים בגודלם אבל לראש המשפחה ולאישתו יהיה מקום מוגדר, בעוד שהילדים יכולים להתחלף במיטות.
3. באיזור הציבורי יהיה "כסא" או כורסא שמיועדת לראש המשפחה.
היום יש יותר שיוון, עם זאת הבתים משפקים את מה שהיה פעם.
יהודים בזגוריה והסביבה:
ליד העיירה Kalpaki, יש מוזיאון למחלמה 1940-41. בחוץ, ישנה אנדרטה לזכר מרדכי פְרִיזִיס. הוא היה קולונל יהודי בצבא היווני, מפקד באוגדת הרגלים ה-8, אשר נהרג ב 5.12.40 כשהוביל את כוחותיו במהלך מלחמת איטליה–יוון. בנרטיב ההיסטורי היווני הוא נתפש כאחד מגיבוריה הבולטים של מלחמה זו.
לפני מלחמת העולם השניה, היו באיזור יהודים שנטמעו יחסית באוכלוסיה המקומית. אחרי המלחמה נשארו כחמישים בלבד.
אנקדוטה: ישנם יהודים ביואנינה (עיר מחוז בקרבת מקום), שאינם דוברי לדינו. הסברה היא שהם לא צאצאים ישירים של מגורשי ספרד (כמו מרבית יהודי יוון) אלא ותיקים מאוד. הם הגיעו לאזור אחרי חורבן בית המקדש השני.
הטיול באזור הוא נסיעה בזמן, לעולם בו האדם התנהל לפי עונות השנה. האוכל מעולה. מתאים לקרניבורים, צמחונים וגם טבעונים.
יש הטוענים שהעזים והכבשים אוכלות את עשבי התיבול הכי טובים ביוון ולכן הפטה הכי טובה היא מזגוריה.
הגעה לזגוריה, לוגיסטיקות:
• טיסה ת"א – אתונה (כשעה וארבעים)
• משם שכרנו רכב (קיבלנו רנו קפצור ידני), עם כל הביטוחים כולל השבה לקדמות.
5 ימים עלו כ 800 ₪.
• מחיר ליטר דלק: כ 10 ₪. (יקר יותר מישראל)
• נסיעה של כ 4.5 שעות באוטוסטרדות, התשלום סה"כ בטולים לכיוון הוא 47 יורו. האוטוסטרדות פנויות כי הן יקרות יחסית למקומיים.
• מקום עצירה פסטורלי טעים ומומלץ: בחוף מתחת לגשר ריו.
• לחלופין טיסת המשך ליואנינה. כ 50 דקות. אבל יש אליה כ 3 טיסות בשבוע.
• אוכל, טעים מאוד. מתאים לקרניבורים, צמחוניים, טבעוניים. לא יקר. פשוט וטעים.
• בזגוריה עצמה בתי המלון מקיים, מעימים וטובים. בשל תוואי השטח, בכל בית מספר חדרים קטן. הרבה אופי ואווירה.
• אנחנו ישנו כ 50 דקות משם במלון ספא מדהים, 5 כוכבים בשם Grad Forest Mezovo
