לכבוד יום הולדתו של האיש נסענו ליוון. חיפנו מקום קרוב ונעים. יוון עלתה כאפשרות מובילה. בגלל שבאתונה חם בסוף יוני, קרירות, החלטנו לנסוע לחבל ארץ זגורי.
תוך כדי חיפוש מה כדאי לעשות שם, התאהבנו במטאורה והחלטנו לשלב בין שתיהן.
המלון שנבחר הוא גרנד פורסט במצובו.
התכנון:
נחיתה באתונה,
השכרת רכב ונסיעה למצובו.
יום אחד טיול בגזוריה
יום אחד טיול למטאורה
ביום האחרון חזרה לאתונה והמראה הביתה.
אולי לא אידאלי אבל בהחלט נותן זמן זוגי בכל הנסיעות הללו.
יום 1: טיסה והגעה למלון
משדה התעופה באתונה שכרנו רכב ונסענו למצובו. הדרך אורכת כארבע וחצי שעות. תכננו הפסקה אחת, כעבור כשעתיים וחצי, ליד גשר ריו, (הוא גשר המיתרים שמחבר את הפלופונז עם צפון מערב יוון).
בחרנו במסעדה על החוף בשם Tam Toom שלא אכזבה. היתה מצויינת. האוכל טעים וכשקיבלנו את החשבון הופתענו לטובה מהמחיר 🙂
האוטוסטרדות מתוחזקות היטב. הנסיעה חלקה וזורמת.
סה"כ סכום התשלום של המקטעים באוטוסטרדה עד ליעד הגיע ל 47 יורו לכיוון (מה שמסביר אולי מדוע היא יחסית ריקה).
כשעברנו את גשר ריו, ארץ אחרת נפרסה לפנינו. הרבה טבע, הרים, ירוק, ימות ואגמים.
מצובו קרובה לאוטוסטרדה. המקטע האחרון הוא בפיתולי ההר, בכביש צר, בלי גדרות בצידי הכביש או שוליים, בנוף עוצר נשימה, התלבטנו האם להתפעל מהנוף או למות מפחד מהדרך.
אחרי עליה, שארכה "נצח" ונראה היה שנפגש עם אלוהימה באותו הערב, עצרנו בחניה של המלון.
יצאנו המומים. גם מזה שלא נפלנו לתהום וגם מהמקום המקסים אליו הגענו.
הצוות ידידותי. המלון נהדר.🌹
"יוון שלנו" התחילה להיראות מבטיחה מאוד.
באותו הערב נשארנו במלון, הכרנו את החלקים השונים שלו וישבנו עם כוס יין מול השקיעה המרהיבה.
יום 2: זגורי
זגורי נשמעה לי כמקום קסום. הרים, הרבה טבע וכפרים ישנים.
קיבלתי המלצה על מדריך מקומי מאת איריס רוזנברג היקרה, חברת Alpine Zone.
כך פגשנו את אלכסיי.
נפגשנו ביואנינה, עברנו לרכב שלו והתחלנו טיול כתשע שעות, בהן הוא נוהג ומביא אותנו בדיוק למקומות הכי הכי, עם הסברים צמודים.
היה מרתק.
לקראת ערב נפרדנו. היה לנו ברור שהמקום כ"כ יפה ועוד נשוב אליו.
הגענו למצובו, העיירה שנשקפת בנוף מהמלון. מקום חמוד מאוד, שוקק ותוסס.
קיבלנו המלצה (מתמי קורלנד פוקס, יחד עם המלון), על מסעדת ניקולא, ממוקמת ליד רחבת הכניסה.
מסעדה פשוטה, טעימה מאוד עם הרבה מקומיים. היה מצויין.
בערב הזמנו את בריכת הג'טים במלון, מיהרנו אליה וסיימנו את היום מול שקיעה מרהיבה.
יום 3: מטאורה
שמענו עליה, קראנו אודותיה, הפנמנו והחלטנו לנסוע לראות במו עינינו את הפלא. כבישים, פיתולים. יש/אין שוליים, התרגלנו לנסיעה. באחת הירידות, לפתע, באופק הרחוק, ראינו את הסלעים.
שלושה דברים הפתיעו אותי:
1. הייתי בטוחה שהם אדמדמים יותר. במציאות הם די אפורים.
2. הכביש שעולה אליהם הוא מעין פניה קטנה לשכונה עם בתים. ממש עוברים בין הבתים ומגלחים קצת את הגינות ופחי האשפה…
3. הסלעים "אנושיים". הם נראים כמו אנשים ענקים שנרדמו בעודם מנסים לאמר משהו. היתה לי הרגשה שאלו בעצם כל האלים מהמיתולוגיה, שנרדמו כאן ויום אחד עוד יתעוררו. במציאות, המקום מרשים עד כדי לסת נשמטת.
בררנו מראש איך להגיע למטאורה וכיצד לטייל בה.
אנחנו דגמנו את מנזר וואלרם. היה נהדר. משם המשכנו בכביש ההיקפי, עצרנו בכל נקודות התצפית.
לעת ערב שמנו פעמינו למלון שלנו.
שבנו למלון לפני השקיעה, (כבר מורגלים בפיתולים), שתינו שוב את ה welcome drink (תה עם תבלינים וקרח) מול שקיעה יפיפיה.
היום האחרון לווה בלוגיסטיקות של התארגנות, נסיעה בחזרה לאתונה, וטיסה הביתה. נשאר לנו טעם של עוד. עד הפעם הבאה.
המנזרים התלויים:
הסלעים הם כאלו שהראש שלהם יחסית רחב וישר.
השימוש בסלע המקומי (הכבד) לבניה, דחוס אחד על השני, מאפשר חוזק שהמבנה מצליח לעמוד.
עם זאת זה פלא שהם ככה מאוד שנים.
זגוריה: מקום עם כפרים אותנטים, גשרים עתיקים ומסלולי טיול.
היש רומנטי מזה?
