יואנינה נמצאת במערב יוון, בחבל ההרי הפינדוס. עיר קטנה שממוקמת על אגם, כשעה מהחוף המערבי של יוון לכיוון הים האדריאטי.
בטיול ליואנינה, שווה להתעכב על תיאום כניסה לבית הכנסת ופגישה עם אלגרה.
באמצעותה, תחשפו לסיפורם של יהודי יואנינה, נצר ליהדות בית שני. הם ברחו באומץ בדרך לרומא, התיישבו שם והקימו קהילה ענפה.
הנאצים קטעו את השושלת.
למרות זאת, ועל אף פי כן, הקומץ שנותר מקיים חיי קהילה. זהו סיפורים:
יהודי יואנינה
יהודי יואנינה נקראים "רומניוטים". מלשון רומא. הם הגיעו ליואנינה לאחר חורבן בית שני במקרה. האניה עליה היו, בעת גירושם ע"י הרומאים מישראל לרומא, עלתה על שרטון והתפרקה.
בתושיה רבה, הם מיהרו לברוח. הגיעו ליבשה ומצאו להם מקום מגורים לא רחוק משפת הים אבל מספיק רחוק שלא יתפסו אותם.
הם שמחו להיחלץ מהרומאים ורצו להתאקלם בסביבה החדשה. לכן, מהר מאוד דיברו יוונית.
הם היו אדוקים בדת. ידעו לקרוא. עם זאת כתבו באותיות עבריות טקסט ביוונית. (נמצאו הוראות הכנה לפסח ופיוטים בעברית בצורת כתיבה זו).
בית הכנסת נבנה כשהגיעו היהודים. ידוע שבשנת 1100 הוא היה בגודל הזה ובצורה הזו. (יש הוכחות ארכיאולוגיות).
הבניין נבנה ונהרס כמה פעמים. המבנה הנוכחי נבנה ב 1829.
מבנה בית הכנסת:
שמונה עמודים כאשר ארבעת הפנימיים נושאים כיפה, לאקסוטיקה טובה. זה בניגוד לכיפות של מסגדים.
פנים בית הכנסת מאופיין בזה שארון הקודש ובמת המזבח נמצאים האחד מול השני. המתפללים יושבים ביניהם.
כך למעשה הרב / חזן פונים גם לארון הקודש וגם למתפללים.
זו ארכיטקטורה ידועה של בתי כנסת בקורפו, דרום איטליה ויואנינה. יש הטוענים שמדובר כנראה בחיקוי של בתי כנסת בישראל מאותה התקופה. נמצאו שרידים דומים בסוסיא, צפת וקצרין, עם אותו המבנה.
בירושלים, בית הכנסת ויטוריו עמנואל גם עם אותו המבנה.
פנים בית הכנסת:
על הלוחות: שמות היהודים שנשרפו בשואה. נכתבו מזיכרון. יש פרוכת בת 250 שנים. ספר התורה הגדול בן 600 שנים.
יהודי יואנינה היו עניים. הם עבדו קשה כדי להביא פרנסה. עסקו בעיקר במקצועות של סבלים, עובדי מלאכה. היו מעט סוחרים.
עם השנים, מצבם השתפר. לאט לאט שליש מחנויות השוק היו של יהודים. בהתמדה, הם הגיעו לעמדות של בנקאים, רופאים.
בהתחלה גרו בתוך החומה אח"כ יצאו מהחומה במרחק הליכה מבית הכנסת.
כשמתכננים אזור ישיבה נשאלת תמיד השאלה: האם להושיב עם הגב לכניסה? האם להושיב אחד מול השני? האם להושיב מול האלמנט המרכזי?
בתי הכנסת של היום מסודרים באופן בו הקהל פונה לבמה והרב פונה לארון הקודש, הוא למעשה עם הגב לקהל, והם בדר"כ עם הגב לכניסה.
הסידור של בתי הכנסת מימי בית המקדש השני נראה נעים יותר, מושך יותר ו"חברותי" יותר.
מאוד דומה לסידור הסלון בבית שלכם…
אחרי גירוש ספרד הגיעו ליואנינה יהודים אבל הם לא התאקלמו. הם היו אנוסים ופחות דתיים. שתי אסכולות שונות שלא הצליחו לגשר בין הפערים.
הספרדים המשיכו לצפון יוון. הגיעו לסלוניקי והקימו קהילה מפוארת.
בכל מקום אליו הגיעו הם "בלעו" את הקהילות שהיו לפני כן. כך יצא שרק ביואנינה נשאר הזרם של הרומניוטים.
לא היו נישואי תערובת.
כמה שנים אחרי גירוש ספרד, הגיעו יהודים רומניוטים מאיטליה ליואנינה כי הכנסיה לחצה עליהם להתנצר.
כך התווספו 1530 יהודים לקהילה. הם למדו מהר יוונית ושמרו על אותם מנהגים.
ב 1890 היו כ 5000 יהודים ביואנינה. הם היו שליש מתושבי המקום (היו גם 5000 נוצרים אורתודוקסים ו 5000 מוסלמים). כולם גרו בשלום אחד עם השני.
בשנים הבאות המספר פחת.
1900 הגל הציוני. הרבה יהודים עלו לירושלים. בנו בית כנסת סביב שוק מחנה יהודה. בית כנסת של יוצאי יואנינה.
חלק הגרו לארהב. כך נבנה בניו יורק בית כנסת של יוצאי יואנינה, שמהווים המשכיות של המסורת.
בערב מלחמת העולם השניה היו 2000 יהודים.
בתאריך 25.3.44, שנה אחרי שאספו את יתר יהודי יוון, הגרמנים דפקו בדלתות היהודים לפנות בוקר, משכו אותם החוצה לכיכר ליד האגם ומשם העמיסו אותם על 85 משאיות פתוחות ללריסה.
מלריסה עלו על קרונות. אחרי 11 ימים הגיעו לאושוויץ. 96% מהם נשרפו חיים.
אחרי המלחמה, רק 106 חזרו, יחד עם עוד כ 20 פרטיזנים שירדו מההרים.
בית הכנסת וכלי הקודש נשמרו הודות לראש העיר דאז. הוא בקש מהגרמנים שבית הכנסת יהיה ספריה. כך שמר על הכל והחזיר ליהודים בשובם.
הם התחילו לארגן מחדש את הקהילה.עם זאת, היא מעולם לא חזרה להיות מה שהיתה פעם.
הצעירים עלו לישראל או עברו לאתונה.
כיום:
נותרו 34 רומניוטים שגרים ביואנינה בקהילה מגובשת. הם ביחסים טובים עם המקומיים.
חמישה מהם מרצים באוניברסיטה העירונית. ראש העיר הוא אחד מבני הקהילה. (נבחר לפני 3 שנים מכל תושבי העיר. סה"כ 120,000 תושבים).
באמריקה יש עוד בתי כנסת רומניוטים. הקהילות מחוברות. יש נוהג להזמין כמה שיותר אנשים (יוצאי יואנינה) ליום כיפור. הם מזמינים רב מיוחד שמכיר את המנהגים והפיוטים וכך נאספים יחדיו.
בשנת 2022, אחרי שנתיים של קורונה, היו 300 אנשים יחדיו. גם שגריר ישראל ביוון היה. היה מפגש מרגש.
בשוטף, אין מספיק מניין ואין רב או חזן. מי שמסייע הוא בחור צעיר יחסית ששר יפה. הוא זוכר מסבא שלו את הפיוטים.
באשר למניין: הם תמיד מוצאים יהודים שמגיעים לעיר.
פעילות הקהילה בימינו:
בעיר העתיקה יש אנדרטה לזכר היהודים שנספו בשואה. זו האנדרטה הראשונה מסוג זה ביוון. ראש העיר סייע להקמתה.
הקשר הדוק בין היהודים לבין המקומיים. לאות הוכחה הכיתוב באנדרטה הוא: "לזכר היהודים שלנו".
יש רצון עז להשאיר את המורשת ולספר את הסיפור של יהודי יואנינה, גם כשהם לא יהיו עימנו עוד. לשם כך הם עסוקים בכל האמצעים לשחזר את ההיסטוריה (הגרמנים שרפו את הארכיונים, אין תיעוד). לאט לאט הם אוספים פירורי מידע מהעולם.
פעילויות נוספות:
• הם דאגו שבית הכנסת ובית העלמין יהיו תחת חסות משרד התרבות והעתיקות של יוון כאתר מורשת. כך לא יוכלו לגעת במקומות האלו. בבוא העת, תחזוקת המקום תהיה על הרשות המקומית (הקהילה דואגת כיום למבנה).
• הם מכינים מוזיאון קטן. ירושה לדורות הבאים.
• הם פנו לעירייה להכנת שילוט על המדרכה (כמו בברלין) להנצחת הבתים של היהודים בעבר.
הפיוטים המיוחדים מוקלטים. אפשר למצוא את חלקם ביוטיוב ואת מרביתם בספריה הלאומית, המכון האקוסטי.
סיור בעיר:
מבית הכנסת פנו לכיוון המרינה. בכיכר מול המסעדה זהו המקום בו אספו את היהודים בדרכם ללריסה.
חיזרו לאנדרטה לזכר היהודים שנספו בשואה.
לאחר מכן תחמתי לכם את המקום בו כדאי להתהלך בין הסמטאות. הבתים העתיקים של היהודים מסומנים עד היום עם מגן דוד עליהם.
**כדי ליצור קשר עם אלגרה: 306977405744+**
