לפני כחצי שנה ראיתי תמונה של חורבות כנסיה נטושה. המבנה (ההרוס) היה יפיפה. ציורי הקיר (שנסדקו והתקלפו) הצביעו על משהו מיוחד שהיה שם.
חיפשתי את התמונה עד שהבנתי שמדובר ב"כנסיה הרומנית" בארץ המנזרים.
במשך שנים רבות, לא ניתן היה להיכנס למקום והרבה מיסתורין אפף אותו.
בשנים האחרונות, מרבית המוקשים פונו ויש אפשרות, בעזרת מדריך + אישור להיכנס לחבל הארץ הזו.
כך מצאתי את רון פלד, מדריך מומחה לאזור שיביא אותי שם. הוא דאג לאישור מהצבא כדי להיכנס.
התאריך המיועד נדחה ושונה (בעיקר מכל מני סיבות צבאיות) עד שלבסוף היה מועד ממשי.
יום לפני, מזג האוויר הראה על גשם "רציני" שירד שם.
החלטנו להגיע, למרות הגשם.
הנה הסיפור של המקום:
הרבה חושבים שהם הגיעו ממצרים אבל בעצם נכנסו מירדן.
הר נבו נמצא אי שם ממול, בירדן וגם הר אליהו (זה מסרט אחר- יש החושבים שאליהו עלה לשמים מהאזור ההוא)..
האזור מאופיין בדתיות / רוחניות.
ככל שמעמיקים עם הרכב פנימה, מתגלים מבנים שמספרים סיפור של פעם. הזמן עצר מלכת. אנשים חיו חיים שלמים. הם פונו, הופצצו, וחלק מכלי האוכל, המזרונים, הנעליים, העיתונים, נשארו במקום.
לו הקירות יכלו לספר את סיפורם…
בכל מבנה יש מקום התכנסות גדול, ואז בקומת חדרים עם מסדרון ארוך חדרים קטנים. חדרי רחצה בקצות המסדרון, קטנים למדיי וסגפנים.
הכנסיה האתיופית
מצד ימין מדרגות, שלרגע מהססים האם הוא יציב מדי בשביל לעלות.
בקומה העליונה מסדרון ארוך.
מבעד לחלונות השבורים רואים את המבנים הסמוכים, עד שמגיעים למרפסת מעל החלל הכפול של הכנסיה.
בשלב הזה לא המשכנו לעלות כי לא ממש ברור האם המבנה יקרוס הפעם (או בפעם הבאה).
הכנסיה הרומנית
קיר האייקונות מרשים עם ציורי הקיר והנגרות מעץ.
העמודים יחד עם הכיפה נותנים תחושה של כנסיה אינטימית ואנושית.
