מקור עץ הפאולוניה בסין, וישנם עדויות לקיומו כבר במאה השניה לספירה.
הפריחה שלו סגולה-ורודה לבנה, יפיפיה ולכן הוא גם נקרא בשפה עממית כ"עץ הקיסרית" או "עץ הספיר". הסינים משתמשים בו גם לייצור רהיטים, ארונות קבורה (לקיסרים הסינים), צעצועים, ואפילו כלי נגינה.
באמצע המאה ה 19 זרעי העץ הגיעו לארצות הברית, בדגם של קופסא בה ארזו כלי חרסינה.
כשפרקו את הארגזים, הפיצה הרוח את הזרעים של העץ, והעץ מצא בית גידול תואם במדינות מזרח ארצות הברית. כך המערב נחשף אליו.
נסעתי לראות את הפריחה ולספר עליה.
ההתעניינות בפאולוניה גדלה מאחר וקצב הצמיחה שלו גדול: כארבעה מטרים בשנה ויש לו יכולת בעירה גבוהה (כ 400 מעלות צלזיוס).
הרעיון להחליפו בעצים גושנים לענף הרהיטים קרצה. במקום לחכות הרבה שנים לגידול עצים ואז לכרות אותם, אפשר לקצר את הזמן פי כמה וכמה.
כך התחילו לשתול, להכליא ולגדל עצי פאולוניות בכל מני מקומות בעולם.
העצים הגיעו לישראל סביב שנת 2001 ויש כמה משתלות ויישובים שאימצו אותם.
דוגמא: במושב שדמות דבורה ישנו "יער פאולוניה" בפארק 'דרך העץ', המשתמש כאתר קמפינג ואטרקציות בו ניתן ללמוד על עץ הפאולוניה.
חברת נטפים עוסקת בטיפול בעץ ובעידוד הפיכתו לענף חקלאי, לא עם הרבה הצלחה בשלב זה.
לימים התברר שהעץ רך מדי ואינו בשל דיו להחזיק רהיטים. הוא כן יכול לשמש חלקית את תעשיית הימאות, מטוסים וחלקי משאיות.
עדיין עושים הכלאות כדי לשפר את החוזק שלו.
הפריחה שלו,סביב אפריל, יפיפיה. שווה לנסוע ולראות.
העצים האלה צולמו במושב בית חנן.
הרבה חושבים ששילוב רהיטים מעץ לבית הוא ירוק וידידותי לסביבה.
האמת היא שכריתת היערות, שינוע העצים, הטיפול בהם כדי לסגור אותם, ולארגן אותם שיוכלו להיות בתוך בתים, היא תעשיה די מזמת ולא ידידותית לסביבה.
אחת הסיבות לכניסהת הפלסטיק היא שמחפשים כל הזמן תחליפים פחות מזהמים.
עצי הפאולוניות היו "הבטחה" בתחילת הדרך.
עדיין עובדים על הכלאות, בתקווה למצוא משהו שאכן יקל על הסביבה.
