כשנמצאים בברלין ונחשפים לסצנת האמנות בעיר, נחשפים לחופש הביטוי ולחופש יצירתי בכל המישורים. בין השאר לכל מני יחסי זוגיות בין אנשים.
אחרי שנים של דיכוי, העיר מאפשרת יצירתיות ופתיחות בכל הגזרות. התרגלנו לקהילת הלהטב"ים, הבנו מהם טרנסג'נדרים,  cross dressers ועוד.
בנסיעה הזו לברלין נחשפתי  גם ל"זוגיות סימביוטית".

זוגיות סימביוטית נקראת בעברית "צוותאות". מדובר בתופעה מוכרת בטבע שבה שני יצורים שונים חיים יחדיו, בצמידות ובשיתופיות. הקירבה הזו ביניהם יוצרת אצל כל אחד מהם ביטחון, רווחה ועזרה.

בראייה פסיכולוגית, סימביוזה היא שלב הכרחי בהתפתחות היחסים , בדרך כלל בשלב ההתאהבות, כאשר רוצים להיות ביחד כל הזמן.
וישנם מקרים, בהם השלב אינו עובר…

אווה ואדל, שתי אמניות גרמניות שחיות כזוג. אדל – אישה קטנת מימדים. אווה – גבר גדל מימדים שלובש בגדי נשים ( cross dresser).
הן אינן מציינות מתי בדיוק הכירו, ידוע כי הן התחתנו בשנת 1992, אחרי נפילת החומות, כאשר אפשר היה להכיר בהן כזוג (בברלין).

הן כבר שנים ביחד, כל הזמן. לא נפרדות לשניה. חולקות אותו נייד, אותו סדר יום (ויומן). עם השנים מכינים להן את אותו הביגוד בדיוק, כל אחת לפי מידתה. כל בוקר ישנו טקס איפור (במה), שאורך זמן.
הן לא תצאנה מחוץ לביתן ללא איפור ולבוש מתוקתק מא-ת. הן מגדירות את עצמן כיישות אחת. נשית.

עם השנים, ההתעניינות בהן עברה את ההתעניינות באמנות שלהן. הן עמוסות לעייפה בהזמנות לתערוכות מסביב לעולם משולבי ראיונות וצילומים.
בבוקר היום שנפגשנו איתן, התרגשתי. היה לי קשה לדמיין איך זה באמת עובד.

פגשנו אותן (במקרה) בקפה ליד התצוגה שלהן, ואז, בגלריה הן הסכימו שנראיין אותן. קשה לתפוס את הצמידות הזו. הן מבוגרות (הוא מבוגר יותר).
בראש שלי עפו המון מחשבות. מבט חטוף בכל התצוגה מאפשר הצצה די פרטית לעולמן ולדרך ההתנהלות שלהן.

אם תגיעו לברלין, או בכלל, חפשו באתר האינטרנט שלהן את התערוכה הבאה בה תופענה.
הן בהחלט נותנות נקודות למחשבה בנוגע לזוגיות הפרטית של כל אחד ואחת.

 

 

מדד יפעת:

שווה מאוד!