תחנת הרוח שנמצאת בשכונה מול חומות העיר העתיקה היא אחת התמונות המפורסמות של ירושלים, יחד עם השיר על השר מונטיפיורי.
הרבה אנשים אינם מבדילים בין משכנות שאננים לבין ימין משה.
מדובר בשתי שכונות שונות שקמו בהפרש שנים עם מטרות שונות.
בשנת 1860, עם היציאה מחומות העיר העתיקה, משכנות שאננים היתה אחת מחמש השכונות הראשונות שהוקמו.
השכונה הכילה שלושה דברים: טחנת רוח, בית קצר ובית ארוך.
כשלושים שנים אחרי, ב 1890 הוקמה ימין משה.
משכנות שאננים:
הקרקעות עליהן נמצאת השכונה נרכשו על ידי משה מונטיפיורי. מטרת הקמת טחנת הקמח היתה לספק קמח במחיר נוח שגם עניי העיר יוכלו לרכוש.
הטחנה פעלה עד שנזקקה לתיקון הראשון ובגלל עלויות כספיות החלט שלא לתקנה והיא נשארה כך, עומדת במקומה עד היום.
הבית הקצר והבית הארוך שימשו כבתים לעניים. האדריכל הוא ויליאם סמית (אנגלי).
מונטיפיורי קבע כי "יתקבלו לבתים בעיקר אנשים בעלי מידות טובות. תלמידי חכמים המקדישים את רוב זמנם ללימוד התורה ומוקירים את הטובה לגור במקום נהדר בבית יפה מבלי לשלם שכר דירה".
הוחלט לקרוא לשכונה "משכנות שאננים", ובכך לטשטש את העובדה שמדובר במגורים לעניים.
מקור השם בספר ישעיהו: "וְיָשַׁב עַמִּי בִּנְוֵה שָׁלוֹם וּבְמִשְׁכְּנוֹת מִבְטַחִים וּבִמְנוּחֹת שַׁאֲנַנּוֹת" (ישעיהו ל"ב, 18).
ימין משה:
במשך כשלושים שנים היה שטח ריק ליד משכנות שאננים עד שנבנתה ימין משה. כולם חשבו שהשטחים שרכש מונטיפיורי כללו גם את השטחים הללו , אולם בסופו של דבר לא נמצא שטר קניין, הבריטים ויתרו ומי שגר שם הרוויח.
השכונה קרויה ע"ש השר מונטיפיורי ומקור שמה בספר ישעיהו: "מוֹלִיךְ לִימִין מֹשֶׁה זְרוֹעַ תִּפְאַרְתּוֹ בּוֹקֵעַ מַיִם מִפְּנֵיהֶם לַעֲשׂוֹת לוֹ שֵׁם עוֹלָם" (ישעיהו ס"ג, 12).
דיירי השכונה המקוריים היו אשכנזים וספרדים, לא קנאים לדת וקיימו אורח חיים מודרני יחסית.
התושבים עסקו בעיקר בדת ובמסחר; השכלתם של הסוחרים ושליטתם בשפות זרות גרמו לפריחת עסקיהם שהתנהלו בדרך כלל בעיר העתיקה.
מבנה השכונה והבתים:
הבתים קטנים. נבנו בטורים ארוכים. הרחובות מרוצפים באבן, ורחובות בעלי מדרגות ירדו לרוחב השכונה.
בכל בניין בשכונה יש שתי קומות ובכל דירה היו שני חדרים, לא שווים בגודלם.
המטבח היה בחלק האחורי של הדירה.
הבתים לא דמו אחד לשני: כל בעל בית בנה את ביתו לפי צרכיו ורצונותיו.
בחלק מן הבתים אף היה בור מים ששימש את המשפחה.
ימין משה לפני קום המדינה:
בתקופה שלפני מלחמת העצמאות השכונה סבלה מפרעות אבל המשיכה להתקיים.
במלחמת העצמאות היה קשה להגן על השכונה בשל מיקומה הגיאוגרפי.
בסופו של דבר היא ננטשה.
בשנות החמישים החלט לשכן בשכונה עולים מטורקיה, ששיפצו את הבתים והשקיעו ברחובות.
שינוי פני השכונה
בתחילת שנות השישים החליטה הממשלה על מבצע שיקום האזור שמול חומות העיר העתיקה, ביניהם משכנות שאננים וימין משה.
בשנת 1966 נוסדה החברה לפיתוח מזרח ירושלים.
המטרה היתה לשנות את צביון השכונה ולהביא אליה אנשי רוח, אקדמאים ואמנים.
במרוצת השנים חלק מהתושבים התפנו מרצונם ופוצו, חלקם האחר תחת פעולות משפטיות.
ימין משה ומשכנות שאננים כיום:
לאחר פינוי התושבים המקוריים, אופי השכונה השתנה.
האוכלוסייה כיום היא בעיקר אמנים, סופרים, ציירים ואנשים אמידים. השכונה הפכה לשכונת מגורים יוקרתית, עם נוף משגע לחומות העיר העתיקה.
הרבה בתים מאוכלסים באופן חלקי ברוב ימות השנה.
בשכונה קיימות גלריות ציירים רבות, והוקם בה מרכז למוזיקה ובית הארחה.
טחנת הרוח המקורית, עדיין עומדת בכניסה לשכונה. היא משמשת מוזיאון קטן ובסמוך לה נבנתה מרפסת תצפית שממנה נשקף נוף מרהיב של חומות העיר העתיקה.
יש גם יקב בוטיק עם טעימות ורכישות של יין.
סמוך לטחנת הרוח, מאחורי זכוכית, ניצבת המרכבה של מונטיפיורי, כשבמרכז סמל המשפחה והמילה "ירושלים".
המרכבה שנמצאת היא שחזור, אחרי שהמקורית נשרפה (בשנת 1986).
החברה לפיתוח מזרח ירושלים עדיין אחראית לתחזוקת השכונה ותושביה משלמים לה דמי אחזקה בנוסף לארנונה.
אני ממליצה להגיע בשעות השקיעה לטחנת הרוח ולרדת דרך רחוב ימין משה.
לחצות את כל הרחובות עם האופי המשגע, לספוג את האווירה.
מעבר לבתים ולסמטאות, ישנם זוגות צעירים, אימהות שמגיעות עם הילדים לצילומים משפחתיים וגם חתן וכלה מצאנו.
אפשר להצטייד בכיבוד קל לפיקניק.
יש הרבה גינות קטנות בין הבתים בהן אפשר להינות מהרגע.
אני חשבתי גם על כמות האנשים והאירועים שהמקום ספג במרוצת השנים.
כתובת: טחנת הרוח במשכנות שאננים
שעות פתיחה: חופשי
מדד יפעת:
שווה מאוד!
גם החלום שלכם זה לטייל לא רחוק מהבית ולהספיק לחזור בזמן לשנ"צ? במיוחד עבורכם הקמתי בלוג טיולים מומלץ לכל מי שאוהב לטייל, אבל גם מאוד מעריך את שנת הצהריים שלו.
