באחת הפניות בוואדי ערה, מול חריש פחות או יותר, יש עליה עם דרך נוף יפה (גדר ההפרדה נושקת לכביש). בסוף העליה נמצא הכפר אום אל קוטוף. וממש מול המסגד, יש בית גדול עם קבלת פנים ענקית. זהו המוזיאון ע"ש פאטימה.
עבדול אל רחים כבהא, הבעלים של המוזיאון, קיבל את פנינו באופן אישי. פתח שולחן עם קפה ותה, מתוק וטעים, כיבודים תוצרת בית וכסאות. המפגש התחיל עם חיוך גדול והרגשה טובה. בשיחת הפתיחה נודע לנו שהכינוי שלו הוא "אבו חאלד".

המקום: אום אל קוטוף

הכפר הערבי אום אל קוטוף הוא כפר ערבי ישראלי, שהוקם בשנת 1974 במועצה אזורית מנשה ליד ואדי ערה. שם הכפר נגזר משמו של עץ ששייך למשפחת האלוניים, ממנו השתמשו אנשי הכפר כדי ליצור כלי חקלאות.

במקום היתה התיישבות קודמת. בחפירות ארכיאלוגיות בתחומי הכפר נמצא מקדש מן התקופה הפרסית. וגם גילו שלושה מבנים שהיו מיועדים כבתי ספר בתקופה הביזנטית. בנוסף, שרידים ארכיאלוגים מן התקופה הצלבנית והממלוכית.

הכפר הוקם על ידי בני משפחת כבהא כיישוב בת של ברטעה. משפחת כבהא הם צאצאים של שבט דרוזי, שנדד מערב הסעודית לפני כ-500 שנים.
ברטעה הוא כפר שנחצה בין ירדן לישראל באופן גיאוגרפי על ידי הוואדי.
אחרי תהליך שלם של התפתחות פוליטית והתיישבותית, כיום כל ברטעה בתחום הקו הירוק.

מוזיאון אבו חאלד

המוזאון עצמו הוא מוזאון מורשת של הפלאחים. ע"ש פאטימה כי זהו שמה של האמא. זהו סיפור עבודת האדמה שלהם, יחד עם ההתיישבות באזור יהודי בארץ.

הוא בן למשפחה ברוכת ילדים. עשרה ילדים. יש לו אח תאום. לו עצמו יש 5 ילדים: בת אחת (נסיכה) וארבעה בנים. הוא משמש כאימאם. מנהל התפילה במסגד.

מאהבת הארץ, האדמה והאנשים מסביבו הוא חיבר "הופעה" של סיפורים ופתגמים. מלאים בהומור, עם קשרים וחיבורים בין התנ"ך לקוראן. העברית שלו, כמו הערבית שלו, מדהימה. שורש המילה, המשמעות שלה בשפות השונות ואיך היא באה לידי ביטוי מבחינת עבודת האדמה.

במוזיאון עצמו יש הרבה כלים ומכשירים "של פעם". תענוג להסתובב, לראות, להתרשם, במיוחד אחרי הסיפורים המרתקים שלו.

בעיניי הוא מהווה דוגמא ומופת לדו קיום. אנשים משכילים, אנשים של שלום. מכבדים תרבויות אחרות. מארחים נדיבים. כל הסיפורים שלו מבוססים על המכנה המשותף שכולנו בעצם היינו חקלאים באזור. התמודדנו עם אותם אתגרים ושמחנו באותן הצלחות.

 

כתובת: אום אל קוטוף
שעות פתיחה: יש לתאם הגעה. טלפון: 052-3853995

 

תודה למועצה אזורית מנשה על סיור מעלף, ותודה למירב טלמור קשי על הארגון

מדד יפעת:

שווה מאוד!