מלון המלך דוד, מלונם של מלכים, נשיאים ושועי עולם.
מלון יוקרה אירופאי שממוקם בירושלים, מוכר בכל העולם.
כעת, אחרי תקופת קורונה בת שנה וחצי, החלטתי להתפנק ולהגיע אליו.
אחד המלונות המובילים של ישראל, אשר שמש רקע ותפאורה להתפתחות היישוב היהודי בירושלים, להסכמי השלום של ישראל עם שכנותיה  ועוד אירועים היסטורים נוספים. כל זה במבנה מרשים על קרקע של כ 80 דונם מול חומות העיר העתיקה בירושלים ומול ימק"א.

כשהזמנתי את החדרים במלון התרגשתי. שאלתי את עצמי איך יהיה לישון במלון יוקרה בינלאומי שכזה והאם הרמה הגבוהה נשמרה, גם אחרי תשעים שנים?

חלום וחזון:

הקמת המלון היתה מלווה בחלום  עם חזון.
בשנות ה 30 של המאה הקודמת, משפחת מוסרי, משפחה מצרית, רכשו את הקרקע, יחד עם שותפים, במטרה לבנות מלון יוקרה ברמה גבוהה.
חמישה כוכבים "אמיתי" בארץ ישראל כדי שמלכים, נסיכים, דיפלומטים ובני אצולה יוכלו להתארח בירושלים ברמה גבוהה.
התקופה: ימי השלטון הבריטי, המדינה עוד לא הוקמה, המצב הביטחוני לא היה מזהיר.
החזון לתיירות פנים מהודרת נראה רחוק מאוד.
היישוב היהודי היה עסוק בדברים אחרים: הגנה, הישרדות.
ובכל זאת הם החליטו לבנות מלון ברמת בניה גבוהה מאוד עם מגרשי טניס ובריכה.
האדריכל שנבחר היה אמיל פון.
בינואר 1931 המלון נפתח ברב חגיגיות עם אורחים מהארץ ומחו"ל.
אחזקת המלון ברמתן הגבוהה, לא היתה פשוטה. האוכל הגיע כל יום מקהיר. ההנהלה היתה בשוויץ. המלצרים היו מסודן.
התפוסה היתה נמוכה בגלל המצב הביטחוני.

השנים המאתגרות

בשנת 1938 , הבריטים עברו לגור באגף הדרומי. הם היו זקוקים למפקדה במזרח התיכון.
הם בחרו את המלון ברחוב הזה מכיוון שהרחוב התאים למצעדים שלהם.
וכן, הרחוב קרוי על שם המלון ולא הפוך.
סוף סוף המלון התחיל להרוויח קצת כסף.
בשנת 1946 היה פיצוץ במלון (אנשי האצ"ל) . אנשים מתו, חלק מהאגפים נהרסו ונסגרו.
עם זאת המלון המשיך לארח אורחים בחדרים שלא נפגעו.
כדי להיות רווחיים, צולמו במלון מספר סרטים (אקסודוס למשל).
היה מאוד לא פשוט להמשיך ולתפעל את המלון והמבנה עמד ריק כמה שנים.
בשנת 1958 משפחת פדרמן, שעלתה מגרמניה, רכשה את מלון המלך דוד, כשמצבו כדלהלן: האגף הדרומי הרוס. המלון לא פעיל כשנתיים. נדרש שיפוץ מסיבי.
במקביל, נשאלה השאלה איך יגיעו אורחים למלון? העיר מחולקת, אין הרבה אורחים. המצב הביטחוני עדיין צולע.
הגימיק היה מינוף הרשת (מלונות דן): מי שלן בתל אביב, קיבל לילה במלון המלך דוד בירושלים.
בשנת 1966 פצחו בשיפוץ.
הוסיפו שתי קומות. האדריכל שתכנן את השיפוץ היה סמו פדרמן. האח הצעיר של יקותיאל. 
אם מסתכלים על חזית המלון, רואים שבין קומה 4 לקומה 5 יש "קומת גמדים".
הרבה סיפורים מסופרים כיצד קרה שהקומה הזו נמוכה (קיראו בפיקנטריה). 
היא משמשת בעיקר ללוגיסטיקה ומאפשרת קיום של שני דופלקסים שנכנסים אליה.

תקופת השגשוג

מלחמת ששת הימים ואיחוד העיר ירושלים שינתה לחלוטין את הססטוס של מלון המלך דוד.
משנת 1968 כולם רצו להגיע לירושלים. המלון התמלא לעיתים תדירות.
בשנת 1977 חתימות הסכם השלום עם מצרים התקיימה שם.
בשנת 1994 לחתימת הסכם השלום עם ירדן הסיעו את השולחן מהמלון לבית גבריאל בכנרת.
מאז, מלכים, נסיכים, נשיאים דיפלומטים ושועי עולם התארחו במלון ושמו הולך לפניו עד עצם היום הזה.

עיצוב הפנים

ההשראה לעיצוב הפנים היתה תקופת דוד המלך. סגנון השמי העתיק, אותו ניסה המעצב להשיג על ידי מוטיבים שחוזרים על עצמם, כגון הפרחים המעטרים את הקירות והתקרה, בצורה קצת יותר מודרנית.
אולם הכניסה וחדר המנוחה: הסגנון אשורי (דומה לתקופת דוד המלך).
חדר הקריאה והבר מדמים את ארמונו של המלך שלמה.
חדר האוכל בסגנון יווני-סורי.

עיצוב פנים: גוסטב איינפנכן (שוויצרי ). 
אין ספק שעיצוב המלון שונה ממה שרואים היום במלונות בוטיק.

החדרים

יש עשר קטגוריות שונות של חדרים. השוני העיקרי הוא הגודל והנוף.
עם זאת גם הקטגוריה הנמוכה ביותר תקבל את השירות המעולה ומשהו ייחודי בחדר.

זווית המעצבת: החדר מרווח, נעים. מחולק לאיזור "לוגיסטי" של מבואה וחדר רחצה , איזור שינה ואיזור "אירוח". מאוד נעים כשבחדר יש גם מקום לשבת מעבר לפינה.
החדרים שפונים לנוף העיר העתיקה עוצרי נשימה. במיוחד בזריחה ובשקיעה.
חדר הרחצה מרווח, נעים ונח. אישית, חסר מחמם מגבות. 

פיקנטריה:

1. בתקופת השפל של המלון, הדרך להביא אנשים להתארח בו היתה במבצע "1+1": מי שישן במלון דן בתל אביב, קבל לילה במלון המדלך דוד בירושלים.
2. כשמאחרים כמות של אנשים רמי מעלה ממדינות שונות, סביר שתהיינה התנגשויות תרבותיות.
   קרה שהמלון הגיש בשר וחלב יחדיו או הקפיד פחות על עניבות מעונבות.
3. איך נוצרה קומת החדרים הנמוכה: "גזור והדבק" של תכניות בניה, וחיתוך לא מדויק במכונת הצילום.
   בטעות הוגשו כך לעירייה, שאישרה את המבנה והשאר הוא היסטוריה:

המלון ארכאי במובן הטוב של המילה. המבנה האדריכלי מרשים מאוד, הוא בולט מכל מקום בעיר, מואר היטב בלילה.
המלון נותן הרגשה של חו"ל.
משהו באווירה נשמר של פעם נשמר: ריבוי השפות, הנוף היחיד והמיוחד בכל העולם, תודעת השירות והפינוקים הקטנים.

לדעתי המלון נותן תמורה מלאה לכסף.
החדר, תודעת השירות, התכנים שהוא מציע (סיורים), הלובי, פינות הישיבה והצ'ופרים הקטנים והמפנקים (מים של פריה, שוקולדים, יין).
בהמשך לתהייה שלי אני יכולה לאמר שהוא שומר על רמתו הגבוהה ונותן תמורה מלאה לכסף.

כתובת: רחוב המלך דוד 23 ירושלים
לאתר מלון המלך דוד

מדד יפעת:

לא להחמיץ!