תל אביב, זו שאין לה הפסקה, מוכיחה שוב את יכולת הארגון שלה באירוע עיצוב על פני כל העיר.
צבע טרי, בייסודן של יפעת גוריון ושרון טילינגר, בשנתו ה-11, יצא מגבולות האקספו (גני התערוכה לשעבר) והתפרס על פני כמה איזורים בעיר.
כדי להגיע ממקום למקום, אפשר לנצל את השאטל ולמקסם את ההנאה ממגוון מיצגים מרשימים.
נסעתי לראות במה דברים אמורים. התחלתי עם העיר, וביום אחר ביקרתי באקספו. התרשמתי מאוד. חוויה מרגשת. הכל ישראלי, מכאן. סוג של גאוות יחידה.
כרגיל, אני משתפת בהתרשמויות העיקריות שלי:
גלריה גורדון
המוסד הוותיק, הידוע עם המוניטין, שינה אסטרטגיה והתקרב "לרחוב", כדי "להרגיש את העם".
מאוגוסט האחרון, היא ממוקמת בדרום ת"א ליד בלומפילד. הארד קור…
עוצבה ע"י רון ארד.
עם זאת, הגלריה אינה זונחת את הלקוחות הוותיקים, ובמקביל לפנייתה לצעירים, מוצאת אמנות עדכנית גם למי שצועד איתה הרבה שנים.
המילה האחרונה בתחום היא "אמני רחוב שנכנסים לגלריות".
אמני רחוב, במקרה של גלריה גורדון, מבוססים למדי.
יש כעת יצירת מעלפות: קולאז'ים של שני גברים מלוס אנג'לס שנקראים בשם Faire (למתעניינים, הם אינם זוג אבל זו פיקנטריה שאינה כ"כ משמעותית 🙂 ).
הם עשו מחקר על העיר תל אביב ויצרו קולאז'ים מרהיבים, משולבים בחומרים רבים.
כתובת: הזרם 3 תל אביב
שעות פתיחה:
שני עד חמישי 11:00-18:00
שישי 10:00-14:00
שבת: 10:00-13:00
מדד יפעת:
לא להחמיץ!
אפריקה בתל אביב – קוצ'ינטה. "אני מובייל"
קוצ'ינטה היא התאגדות נשים פליטות מאפריקה בת"א, לצרכי פרנסה, חברה ומשפחתיות.
הנשים מעצבות ויוצרות סלים, פופים ושטיחים – הכל סרוג והכל בעבודת יד. יש להן מקום מסודר בקרית המלאכה. סוג של בית נעים, עם ספות ומטבחון קטן. לפעמים ילדים מצטרפים אליהן, לפעמים הן בחברותא עם עצמן…
רוב הנשים עברו ניצול של סחר בבני אדם, עינויים והתעללויות מיניות. מטרת הפרוייקט הוא להעצים אותן, בסביבה תומכת, כדי שיוכלו להשתקם. היצירות משקפות את העבר שלהן באפריקה ודרך ההתמודדות שלהן עם הארועים. הן מוכרות את היצירות וכך מרוויחות קצת כסף כיס.
העבודות יפהפיות, ססגוניות, ולמתבונן מהצד נראות לעיתים הרמוניות.
עבור היריד, הן יצרו במיוחד עבודת מובייל גדולים, בשיתוף עם האמן גיל יפמן, בוגר חממת היריד, זוכה פרס רפפורט לשנת 2018.
ועוד בענייני מובייל, הן מציגות "מובייל סיפור אישי" – הרקע של כל אחת מהן, הסיפור האישי שלה, בהובלת כרמית שיין ותמר למדן.
אין זו הפעם הראשונה שאני נתקלת בהן, וכל פעם אני חווה שלב נוסף בהתפתחות היצירות שלהן.
כתובת: התנופה 1, קרית המלאכה תל אביב
מדד יפעת:
שווה מאוד!
המטבח – אוכל ואמנות
קרן בר גיל מתמחה באמנות עכשווית, בעלת תואר במשפטים ובאמנות. אוצרת אוספים מהגדולים במשק ומתווכת בין אמנים לבין רוכשים ואספנים מהארץ ומחו"ל.
לצבע טרי השנה, אצרה מיצג אוכל גורמה מחומרים מתכלים. ססגוני, צבעוני, שנראה ממש אמיתי.
המיצג הוצג בחלל ליד גלריה גורדון.
כתובת: רע, בית מלאכה לצילום, הזרם 1
מדד יפעת:
לא להחמיץ!מיצג פלסטיק מאת ליהי שני
בוגרת הפקולטה לאמנות של המדרשה (רמת השרון). מתעסקת באמנות עכשווית, תרבות הצריכה. מה שנקרא Ready Made.
אחד מהתחומים הוא הפלסטיק. השימוש היומיומי שאנו נתקלים בו, והרבה.
יש לה יכולת לארגן את הפריטים באופן הומוריסטי ואוניברסלי.
המיצג שלה הוצג בחנות עודפים מול גלריה גורדון, ובאופן פרדוקסלי, סמוך למיצג היו המון פריטים מפלסטיק שנמכרו בהנחת סוף עונה… 🙂
מדד יפעת:
שווה!"מלון אוטופיה"
קומת המרתף של מלון לייטהאוס עתידה לשמש כספא. המקום קיים, הספא עדיין לא. בעצם התפנה חלל שנקרא בעגה המקצועית Site Specific.
דנה גילרמן ועומר הרימו את הכפפה, ואצרו תערוכה של 30 אמנים, שהנושא היה "אוטופיה". מהי האוטופיה שלהם ובשבילם.
היצירתיות של המיצגים שבה את ליבי.
בתום צבע טרי, התערוכה תוסר והמקום יתחיל את השיפוץ.
כתובת: בן יהודה 1 תל אביב
מדד יפעת:
שווה מאוד!הברביזון החדש
בסוף המאה ה-19 בצרפת, היתה תנועה בשם ה"ברביזון". מטרתם היתה לחזור לצייר מתוך התבוננות (וזאת בניגוד לכל האבסטקרט והסגנון החופשי שהיו באותה התקופה).
כאן בארץ, ארבע נשים החליטו שהן חוזרות לציור באופן הזה, ולכן הן נקראות בשם "הברביזון החדש".
נטליה זורבובה, אנה לוקושוייבסקה, זיוה צ'ורקסקי ואולגה קונדינה.
הן מציירות את נופי ארץ ישראל היפה על גבי צלחות פלסטיק, קנבס וכל חומר בר קיימא שהן משיגות. המחירים עממיים, ואני מצאתי את עצמי מתחברת לכמה וכמה יצירות קטנות, עם טאצ' מיוחד.
כתובת: שביל התנופה 6, קרית המלאכה תל אביב
מדד יפעת:
לא להחמיץ!
לסיור בעיר, הוזמנתי על ידי מועדון המעצבים והאדריכלים של רגבה – קונטור בשילוב עם ניגא לסיור ממוקד בדרום העיר, בהדרכתה של חגית פלג רותם.
