בתחילת המאה הקודמת עד מלחמת העולם הראשונה, הרבה אמנים גרו בכפר על הגבעה (כי היה זול יותר מאשר בעיר), ביניהם פיקאסו, דאלי, דושום ועוד. החיים היו זולים יחסית, שמחים ועליזים.
מקור השם מונמארטר:
המקום היה מיושב מימי ימימה. מונמארטר הוא “הר הקדושים המעונים” (Mont des Martyrs). האגדה מספרת שבמקום הזה  הוצאו להורג קדושים, ביניהם הקרדינל סן דני בשנת 272 (תקופת הרומאים) שהטיף לנצרות.
ב-1534 הוקם במונמארטר מנזר של מסדר ישועים. הם התפרנסו מגידול גפנים וייצרו יין, היו להם תחנות קמח שהניבו להם קמחים לאפיה. הם קראו למקום מונמארטר של שם ההוצאה להורג ההיא.

בין השנים 1876–1912, בראש הגבעה, נבנתה בזיליקת הלב הקדוש, המכונה ה סקרה-קר (Sacré-Cœur).
בנייתה היתה סוג של ביטוי לאמונת התושבים באל לאחר תבוסת צרפת ב-1871 במלחמה מול פרוסיה.

מהרחבה שלה אפשר להשקיף על נוף אינסופי של פריז והסביבה.

עם השנים, העיר פריז התרחבה ובמאה ה -19 הגיעה לגבולותיה הדרומיים של מונמארטר.
הכפר הציע מחירי דיור זולים, יין מהיקבים ומקום עם אווירה בוהמיינית, מה שמשך אנשי רוח, ואמנים לאזור הרומנטי והכפרי.
אנשים ידועים כגון פיקאסו, מודליאני, דאלי, פיסארו, ואן-גוך, מאטיס, רנואר, דגה, לוטרק ועוד רבים אחרים חיו ופעלו במקום. ראשיתו של הזרם הקוביסטי התגורר בה. החיים היו שוקקים, מלאי יצירה ביום ובלילה.
בסוף המאה ה-19 נפתח במקום הקברט המפורסם – מולן רוז', ובבית המרזח Le Chat Noir (החתול השחור) בו נהגו לשבת אמנים רבים.
בהתאם לחוקי הנדל”ן, ברגע שהמקום נהפך להיות אטרקטיבי, מחירי הדיור עולים.
האמנים עזבו את הגבעה ומצאו מקום זול יותר להתיישב בו: מונפארנאס.