צפונית לאי הראשי של ונציה, במרחק של כ-40 דקות נסיעה בוואפורטו, נמצאים 5 איים בשם בוראנו. שניים מהם מחוברים בגשר עץ.
הייחודיות של האיים הללו הם הבתים הצבעוניים שלהם.
האגדה מספרת שבזמנו הנשים היו סורגות בתחרה בעוד הגברים, הדייגים, היו מגיעים בשעות לילה מאוחרות (וכנראה גם שתויים לעיתים). כדי למצוא את הבית הספציפי שלהם, הקלו על עצמם וצבעו אותו בצבע שונה מהבית שליד. כך נוצר המארג הססגוני של צבעי הבתים.
אגב, סריגת התחרה הידנית הופסקה למשך כ-100 שנים והתחדשה ב-1872. האי הוא אחד המקומות היחידים בעולם, שבהם מלאכת הרקמה הידנית מניבה פרנסה לתושבים.
ההתיישבות באיים הללו נאמדת במאה ה-5, כאשר פליטים ברחו מהברברים, בראשות אטילה, מלך ההונים.
על מקור השם יש 3 סברות:
- עיקר הפליטים היו בני משפחת אחת – משפחת בוריאנה Buriana
- הפליטים הגיעו מאי קטן בשם בוראנלו Buranello
- ע"ש הכניסה הצפונית של ונציה שנקראת פורטה בוראנה Porta Boreana
כיום מתגוררים באי כ-3,000 אנשים.
אישית, לא הייתי גרה בו. מבודד מדי… מרוחק… ובימי החורף, בזמן סערה, נראה לי קצת עצוב להיות שם.
עם זאת, לביקור של כמה שעות, יש קסם אדיר למקום.
כתובת: Burano