הרובע הלטיני ורובע סן ג'רמן דה פרה, כלומר החמישי והשישי אוכלסו באנשים עם ערכים דומים: אנשי רוח, אקדמאים, סופרים, יוצרים. הקרבה הפיסית אינה מקרית ואצלי הם מחוברים אחד לשני.
כיף לטייל בהם, האווירה נהדרת. יש עניין ברחוב מבחינת אדריכלות, בתי קפה, מסעדות ודברים מעניינים.
בכתבה הקרובה אני מביאה את סיפור כל רובע בקצרה וכמה מקומות מיוחדים, פחות מוכרים.
סן ג'רמן דה פרה Saint-Germain-des-Prés
רובע האמנים הסופרים והיצירתיים התחיל ככפר קטן והתפתח עם השנים. הוא התנהל סביב כנסיה שנשרפה, שינה את פניו ואחרי מלחמת העולם השניה הגיע לזוהרו בזכות הוצאות לאור, חנויות בוטיק קברטים ובראסרי בהם נפגשה הבוהמיה הפריזאית.
זהו הרובע השישי של פריז. הגדה הימנית. התושבים במקור נקראו "גרמנופראטינים" Germanopratins.
בשנת 558 נבנה מנזר סן ז'רמן דה פרה, שנחנך ע"י הבישוף של פריז, ונוצרה סביבו קהילה קטנה.
עד המאה ה-12, הקהילה של עיירה זו הייתה כנסיית סן-פייר, במקום של קתדרלת סן-ולדימיר-לה-גראנד הנוכחית. מבני האבן נבנו בסביבות שנת 1000.
בסביבות 1180 הפכה הכנסייה הראשונה של סן-סולפיס לכנסיית הקהילה של העיירה שמנתה כ 600 תושבים.
מקור שמם של שדרות סן ז'רמן הוא במנזר הישן סן ז'רמן דה פרה, שהיום נותרה ממנו רק כנסייתו.
סן ג'רמן הוא הקדוש ודה פרה ע"ש השדות שהקיפו אותו.
(המקום היה בעבר מחוץ לחומות פריז העתיקה).
במאה ה-17 הפך אזור סן-ז'רמן לרובע המרכזי והאופנתי ביותר בעיר, וסביבו נבנו בתי מידות של בני האצולה הנקראים בצרפתית hôtels particuliers.
שמו הטוב של האזור נשאר עד למאה ה-19, כאשר שכונות הבורגנות הגבוהה שנבנו בגדה הימנית ערערו על מעמדו האריסטוקרטי הישן של הבולבאר, ושדרות סנט אונורה או שדרות שאנז אליזה הפכו למקום האופנתי והנחשב ביותר.
סלילת השדרה הייתה אחד מהמפעלים בהם עסק הברון אוסמן, במסגרת תוכנית השיפוצים הגדולה שערך בעיר בתקופת הקיסרות השנייה. בעת סלילת השדרה נהרסו ונבנו בניינים ישנים רבים.
לאחר מלחמת העולם השנייה, הפך מחוז סן ז'רמן דה פרה למרכז של חיי האינטלקטואלים והתרבות הפריזאיים, בעיקר עם נוכחותם של הרבה אינטלקטים.
בתי ההוצאה הגדולים (Gallimard, Le Seuil, Grasset) התמקמו בשכונה. פילוסופים, סופרים, שחקנים ומוזיקאים התערבבו במועדוני לילה ובבראסרי, שבהם התקיימה פילוסופיה אקזיסטנציאליסטית עם ג'אז אמריקאי.
מועדון הלילה הראשון של Régine, שנוסד בשנת 1956 ברחוב rue du Four, היה גם מקום פופולרי.
בשנות החמישים, המחוז היה גם המקום העיקרי לחברותא הומוסקסואלית של גברים בבירה.
המוניטין של סן ז'רמן דה פרה משך תיירים רבים סביב שנות ה-70. הרובע השתנה בהדרגה והוקמו בו בוטיקים יוקרתיים. מחירי הנדל"ן עלו. חנויות ספרים נסגרו, המטה של בתי ההוצאה הגדולים עברו למחוזות אחרים של הבירה, אוניברסיטאות בפריז פתחו קמפוסים אחרים והיוקרה האינטלקטואלית של הרובע הלטיני השכן ירדה.
הבניינים מהמאה ה-17 שרדו, אך סימני השינוי היו ניכרים.
זהו הרובע האופנתי של הגדה השמאלית של פריז. יש בו הרבה חנויות קטנות מעוצבות, le Bon Marché, כנסיית סן גרמן דה פרה , כנסיית סן סופליס, גני לוקסמבורג. "מוסדות ותיקים" כמו "קפה דה פלור" ו-"Les deux Magots", שדרה יפיפיה ועוד.
בין השנים 1852-1870 פריז שינתה את פניה באמצעות תכנית לחידוש העיר.
התכנית מכונה בשם "האוסמניזציה של פריז" או "הטרנספורמציה של פריז" ע"ש מושל מחוז הסן, הברון ז'ורז'-אז'ן אוסמן יחד עם נפוליאון השלישי.
התכנית שינתה את פני רחובותיה של פריז והפכה אותה לעיר מימי הביניים לעיר המוכרת לנו עד היום.
הפרויקט הקיף את כל היבטי התכנון העירוני. חלקים מסוימים של העיר נהרסו. שדרות ורחובות חדשים נבנו תחתיהם. השדרות הורחבו, ריווחו את הבתים לשם כך. הותקנו תקנות שקבעו את מראה חזיתות הבתים, הגובה שלהן ותוואי הגג.
הסדירו את פעולת מערכת הביוב של העיר ומערכות המים שבה, ותכננו פארקים, גנים ציבוריים ואנדרטאות רבות רושם.
שדרות סן ג'רמן הן חלק מהתכנית החדשה.
חלק מהרובע הלטיני נשאר עם רחובות צרים ובניינים עתיקים.
הרובע הלטיני le Quertier Latain
ממוקם בגדה השמאלית זהו הרובע החמישי, שגובל בשישי (סן ג'רמן דה פרה). ידוע בעיקר בשל מיקום האוניברסיטה של פריס, הסורבון, ברובע.
ברובע יש עוד כמה מקומות מפורסמים כמו:
מקור השם: באופן מסורתי פריז חולקה לשלושה אזורים: העיר, העיירה והאוניברסיטה. הם היו ליד איל דה לה סיטה, היכן שפריז דאז היתה ממוקמת. במאה ה-17 החלו המחברים לכנות את האוניברסיטה בצחוק "המדינה הלטינית", בגלל השימוש האינטנסיבי בשפה הלטינית שהיה נהוג בחינוך באותה תקופה.
בשנות ה-60 ובמיוחד במהלך אירועי מאי 1968, היה מחוז זה אחד ממרכזי העצבים של תנועות המחאה השונות.
יש הרבה מקומות להגיע אליהם ברובע הליטיני כמו ארמון לוקסמבורג (ביתו של הסנאט) והגן שלו, הפנתיאון, מזרקה בכיכר סן מישל בשדרות סן מישל, המוזיאון הלאומי של ימי הביניים (Hôtel de Cluny). ועוד
במאי 1968 היתה מהומה בפריז. היא התחילה ברובע הלטיני עם הסטודנטים ומהר מאוד התפשטה לשביתה כללית בצרפת. המחאה היתה נגד השלטון השמרני של הנשיא שארל דה-גול. הם ביקשו לשנות החברה הצרפתית השמרנית ותהפוך אותה לחברה חופשית, מתקדמת, שוויונית וליברלית.
שני הרובעים קשורים האחד בשני מבחינת אופי האנשים והלך הרוח. גם הסטודנטים וגם אנשי הרוח תמכו בחברה חופשית.
היום, כיף להתהלך בהם. ברובע סן גרמן דה פרה יש הרבה חנויות בתי קפה ומסעדות. בתים ישנים יפים ואווירה טובה.
מקום מיוחד הוא בית אמריקה הלטינית. כדי לראות אותו שווה להיכנס למסעדה Maison de l'Amérique latine, 217 Bd Saint-Germain, 75007 Paris
ברובע הלטיני יש כמה מקומות יפים שמצאו חן:
1. ישנו סיפור על מרקיזה שהרעילה חצי מהגברים שהיו מסביבה כדי לזכות בתואר ובהילה .
הבית והמעבדה נמצאים בסמטה קטנה בשם 6 Imp. Maubert.
שם המרקיזה דה סבינייה marquise de Sévigné.
2. בחלק מבנייני האוניברסיטה לשעבר יש משרדים. שיטוט ברחובות הביא אותנו למתחם עבודה משותף בשם PhilanthroLab. כנסו פנימה המבנה מעניין מאוד.
3. Square René Viviani היא גינה חמודה מעין כמוה עם עצים עתיקים. ממליצה לעבור בה. אם מזג האוויר מאפשר לשבת על הספסל עם כוס תה/ קפה וקרואסון. מרחיבה את הנפש.
4. מאוד סמוך לשם נמצא הבית השני הכי קטן בפריז. נמצא בכתובת 75 Rue Galande
רוצים לקרוא על עוד רובעים?
כנסו לכתבות:
רובע המארה
איל סן לואי
מונמארטר
כתובת: Saint-Germain des Pres , 75006 Paris Quartier Latain, Paris
מדד יפעת:
שווה מאוד!בעקבות פרסומים שלי ברשתות החברתית קיבלתי מבול של תגובות ושאלות לאן הטיול הפעם… הקמתי בלוג טיולים מומלץ לטיולי שישי ושנ"ץ! שם אני מספרת על אוסף טיולים לימי שישי באיזור המרכז ועד שעה וחצי נסיעה. למעבר אליו >>>
